פס"ד בעניין החמרה בעונשו של מורשע בעבירות מס

השופט ז' המר, סג"נ:

1.         שני ערעורים על פסק-דינו של בית-משפט-השלום תל-אביב - יפו (כב' השופטת ד' שריזלי) בת"פ 7701/03, לפיו הורשע טל יגרמן בביצוע עבירות על סעיף 117(ב)(5) ביחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: החוק); ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, 14 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 150,000 ש"ח (או 20 חודשי מאסר תמורתו).

ע"פ 71538/07 הוא ערעורו של יגרמן (להלן: המערער) על הרשעתו, ולחלופין על גזר-דינו.

ע"פ 71561/07 הוא ערעורה של המדינה (להלן: המשיבה)  על גזר הדין.

כתב האישום

2.         על-פי הנטען בכתב האישום, בשנים 2000 - 2001 ניכה המערער בספרי העוסק המורשה על-שם אביו (ברוך יגרמן) מס תשומות, שנבע מחשבוניות פיקטיביות (להלן: החשבוניות) שהוצאו על-ידי חברת "אנרליס" (להלן: אנרליס) בגין רכישת סולר, אשר כלל לא בוצעה.

המערער שילם לאנרליס עמלה בסך 4% עבור הוצאת החשבוניות הפיקטיביות, כאשר העמלה נכללת בסכומי החשבוניות.

בעשותו כן התחמק המערער מתשלום מס בסך 982,948 ש"ח.

נטען, כי המערער עשה את המעשים תוך כוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לאור סכום המס שנוכה.

המערער הואשם בארבע עבירות של ניכוי מס תשומות, מבלי שיש לו לגביו מסמך, כאמור בסעיף 38 לחוק, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס - לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק; ובעבירה אחת של ניכוי, כאמור, בנסיבות מחמירות, ביחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק.

הכרעת הדין בבית-משפט קמא

3.         בית-משפט קמא ציין, כי עצם קבלת עשר החשבוניות על-ידי המערער והעובדה שניכה מס תשומות (בחלקו) בגינן בדוחות התקופתיים, אינו שנוי במחלוקת. המחלוקת נגעה לאופיין של החשבוניות ולטיב הפעילות העסקית שבבסיסן.

כך תיאר המערער את אופי העיסקה שהתגבשה:

חברת י.ד. בניהו, חברה אשר המערער עמד בקשרים אישיים ועסקיים עם אחד ממנהליה, מר יוסי הבי ז"ל (להלן: יוסי הבי), נקלעה לקשיים כלכליים. השניים, המערער ויוסי הבי, העלו את הרעיון, לפיו המערער יזרים לחברה כספים "פנויים" לשם הבראתה, ובתמורה יקבל זכות עתידית לרכוש סולר בסכום קבוע מראש. עסקיו של המערער לא היו יציבים, ועל-כן הוא לא יכול היה להיות משקיע יציב בעל מוסר תשלומים קבוע. היציבות הכלכלית חשובה לתדמיתה של חברת י.ד. בניהו ולגובה האשראי הבנקאי שלה.

משכך, פנה לידידו ד"ר צהל הראל (להלן: הראל), מנכ"ל אנרליס, ידידו ואיש אמונו של המערער, המוכר כאדם יציב בעל מוסר תשלומים גבוה, עליו סמך. תמורת עמידתו של הראל ב"פרונט" והיציבות הכלכלית שסיפק, הוסכם בין השניים כי יקבל עמלה של 4% בגין כל תשלום.

העיסקה בוצעה כך: י.ד. בניהו הוציאה חשבוניות מס לאנרליס בגין אספקת סולר; המערער קיבל את החשבוניות מיוסי הבי ומסרן להראל, אשר העביר תשלום בגינן ל- י.ד. בניהו; מנגד - הוציא הראל חשבוניות מס של אנרליס בגובה החשבוניות שקיבל בתוספת עמלה, ומסר את החשבוניות למערער.

  "טענת הנאשם, איפוא, ובכך תמצית הגנתו, כי היתה עיסקה כשרה בינו לבין י.ד. בניהו, עיסקה עתידית, אשר הקנתה לו זכות למשיכת סולר בעתיד מ- י.ד. בניהו; ומאחר שזכות כמוה כנכס, הרי שהחשבוניות שהוצאו בגין עיסקה זו הוצאו כדין, בין שהוצאו בידי אנרליס ובין שהוצאו בידי י.ד. בניהו; הן עומדות בדרישות החוק, ורשאי היה לנכות בספריו את התשומות שנכללו באותן חשבוניות" (עמ' 4).

המערער ניכה מס תשומות בקשר לחשבוניות שהוצאו לו על-ידי הראל. על-פי בדיקות החוקר טמיר (להלן: טמיר), הניכוי נעשה באופן חלקי: נוכה סכום של 982,948 ש"ח מתוך סך 1,470,753 ש"ח שניתן היה לקזז בגין החשבוניות.

4.         בית המשפט קבע, כי " בניגוד לגרסת הנאשם, עשר החשבוניות אינן משקפות את המציאות העסקית האמיתית. הוכח כי אנרליס לא רכשה סולר מ-י.ד. בניהו, ולא מכרה סולר ליגרמן" (עמ' 7). 

קביעה זו הסתמכה על הראיות הבאות: